בנק לפתוח התעשיה בע"מ נ' יגרמו

פסק דין

תחילתה של תביעה זו שבפניי בבקשה לביצוע שטר על סך 370,000 ₪ . השטר הוגש לביצוע על ידי התובעת כנגד הנתבע.

בהתאם להודעת הצדדים מיום 7.10.07 ולאור הסכמת התובע ניתנה לנתבע רשות להגן מבלי שיש בכך משום הכרה או הסכמה עם טענותיו של הנתבע.

ביום 15.9.08 התקיים ק.מ. בו ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ולפיה:

"יעוכבו ההליכים בתיק זה עד אשר יינתן פס"ד בערעור אזרחי 2985/06 . פס"ד שיינתן בערעור

יחול גם ע תיק זה, אלא אם כן הנימוקים בפס"ד יתבססו על כך שהטענה של העדר אחיזה

תדחה מהסיבה שהיא נטענה שלא בשלב המקדמי של הדיון, ושזו תהיה הסיבה לדחיית

הערעור, או מטעמים המתיחסים לתיקון המופיע על פני הצ'ק" (להלן: "ההחלטה").

ביום 21.10.09 הגיש התובע בקשה למתן פסק דין כנגד הנתבע בהתאם להחלטה וזאת לאחר שערעורו של הנתבע בתיק 2985/06 נדחה על נימוקיו (להלן: "הערעור").

המשיב שלח תגובתו ביום 8.11.09 וטען שיש לדחות את הבקשה, מאחר ולטענתו חל על המקרה החריג הקבוע בהחלטה, שכן פסק הדין בערעור קבע שלו הייתה הטענה בדבר היעדר אחיזה (להלן: "הטענה") נטענת בערכאה הדיונית היה צורך לבררה כולל חקירה וליבון (סעיף 5 לתגובת המשיב המפנה לעמוד 12 שורות 5-6 לפסק הדין בערעור).

על תגובה זו השיב התובע ביום 18.11.09 וטען כי פסק הדין בערעור בהתייחסותו לטענה בדבר היעדר אחיזה, דחה אותה גם בנימוקים לגופו של עניין.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ולאחר עיון בפסק הדין אני מגיעה למסקנה כי דין הבקשה להתקבל לאור קביעתו המפורשת של פסק הדין כי "אף לגופו אין ממש בטענה" (עמוד 11 שורה 18 לפסק הדין). לאחר קביעה זו מפרט כבוד השופט אורנשטיין על פני שניים וחצי עמודים את הסיבות לדחיית הטענה גם לגופו של ענין, תוך התייחסות הן לטענות עובדתיות כולל הוראות ההסכם שבין הצדדים, הן לנימוקים משפטיים תוך הפניה לסעיפים הרלוונטיים בפקודת השטרות ולאחר בדיקת האסמכתאות שהגישו הצדדים בנדון.

בנסיבות אלו לא חל החריג שנקבע בהחלטה שכן ההחלטה קבעה כי פסק הדין לא יחול על התביעה שבפניי רק במקרה שהערעור ידחה מהסבה שטענת "היעד אחיזה" לא נטענה בשלב המקדמי.

בפועל למרות שפסק הדין ציין כי לצורך דחיית טענת "היעד אחיזה" די היה בכך שהיא לא נטענה בשלב המקדמי, נבחנה הטענה הן בפן העובדתי והן בפן המשפטי ונדחתה גם לגופו של ענין.

בנסיבות אלו היה לו לנתבע יומו בפני בית המשפט גם בטענה זו, ולכן לא מתקיים החריג שבהחלטה אלא העיקרון שנקבע בה בהתאם להסכמת הצדדים.

לאור האמור לעיל אני מקבלת את הבקשה למתן פסק דין בתביעה שלפניי לאור דחיית הערעור.

סוף דבר:

אני מקבלת את התביעה וקובעת כי התובע רשאי לחזור ולפעול בתיק ההוצאה לפועל מספר 01-74375-06-1 .

כמו כן אני קובעת כי על הנתבע לשלם לתובע תוך 30 יום הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לצדדים.